כוננות מתמדת: ביקורת על הספר 'שנית לא תיפול'


''ענן פטרייה'', הנוצר בעקבות פיצוץ חזק - גרעיני, במקרה שלנו. קרדיט תמונה: pixabay.
שם הספר: שנית לא תיפול - איך ישראל תשרוד במזרח תיכון גרעיני הסופר: ישי (ג'סי) פרס הוצאת הספרים: דביר, סדרת "הקיפוד והשועל" מספר עמודים: 269 מחיר: 98 ש''ח
"מטוסי חיל האוויר לא המריאו בסוף השבוע השלישי של אוקטובר 2012 לאיראן. אתרי הגרעין בפורדו, בנאתנז ובאראק לא הושמדו. איום הגרעין האיראני נותר בעינו."
מתוך הספר "סופה בדרך לאיראן", מאת אילן כפיר, הוצאת ידיעות ספרים, 2019.

בעת כתיבת שורות אלה, אנחנו נמצאים בסוף השבוע של אוקטובר 2022. עשור חלף מאז טורפדה התקיפה המתוכננת של ישראל באיראן, ומתקני הגרעין עדיין עומדים באותה צורה ברחבי איראן - והם קרובים יותר מאי פעם להשגת פצצת אטום גרעינית. הבחירות הקרובות גם הן בצל הגרעין האיראני, כמו גם כל חיינו ועתידנו.


אבל כנראה שהגיע הזמן להכיר באמת הבלתי נמנעת, אם לא יינקטו נגדה אמצעים קריטיים וקשים - איראן תגיע לפצצה גרעינית שבה תוכל להשתמש נגד העולם המערבי בכלל, ונגד ישראל בפרט.


אבל את זה לא אני אומר. אומר את זה ד''ר ישי (ג'סי פרס) בספרו החדש ''שנית לא תיפול'', אשר עוסק בתרחיש הבלהות שבו איראן מתחמשת בצורה גרעינית ו/או לא קונבנציונלית ומחליטה לתקוף באמצעות האמל''ח שעומד לרשותה את מדינת ישראל.


בהתחלה נראה הספר כמו אחד מז'אנר האימה, ספר שרוצים לדחוף עמוק למדף ולא להסתכל בו שוב. אבל פרס צודק. אין לנו ברירה אלא לעמוד מול העתיד המבהיל ולראות איך מפיקים ממנו את המיטב, גם אם נראה שאין כזה.

כריכת הספר.
כריכת הספר.

ואחרי תרחיש הבלהות המקסים הזה, בואו נחזור שנייה לפרטים שאינם מפחידים ואינם בגדר תחזית לעתיד איום. הספר יצא במסגרת הסדרה הספרותית "הקיפוד והשועל", סדרה ששמה לעצמה מטרה להוציא ספרי עיון בעברית, וספרים מהסדרה, כבר נסקרו באתר זה - ספר על פילוסופיה-מדעית וספר על הסיבות בגללן פורצות מלחמות בין מדינות.


פרס עוסק בהיסטוריה של המזרח התיכון ובהווה בו - בעיקר בסוגיות האסטרטגיות ובסוגיות הנוגעות ליחסים בין-לאומיים, עובד במכון הישראלי לדמוקרטיה, וזהו לא ספרו הראשון.


עכשיו אפשר לחזור לחרדה הגרעינית. פצצה גרעינית אחת, בהתחשב בתוואי השטח ובגודלה של מדינת ישראל, תהיה הרסנית למדינה היהודית הראשונה מזה אלפי שנים. דבר שאנחנו וודאי לא רוצים שיקרה.


מעבר לכך, כמו שמציין הספר לא פעם ולא פעמיים: זה שלאיראן תהיה פצצה גרעינית, אין המשמעות שהיא תהיה המדינה המוסלמית היחידה שמחזיקה באחת כזאת (אגב, כבר עכשיו היא לא היחידה, פקיסטן מתהדרת בתואר נכון לעכשיו, אך למזלנו אין לישראל דאגה גדולה מכיוונה - היא מתמקדת בעיקר בסכסוך בינה לבין הודו), ואחריה עוד מדינות תרצינה להצטרף למועדון.


ואחרי ההפחדה הזאת, מציג פרס מה אנחנו יכולים לעשות. מגזירה היסטורית של האירועים שהתרחשו בעולם הגרעיני שאחרי שנת 1945, מוצא מחבר הספר עצות שהוא משיא למדינת ישראל - ולמדינות בעולם הגרעיני שנמצאות במצב דומה - אל מול האיום של פצצת האטום.


על ישראל להתוות מדיניות גרעין ברורה ולצאת ממצב העמימות שבו היא נמצאת; עליה לדאוג לאחראים מסודרים המופקדים על הפעלת הגרעין - ושלא יהיו אלה אנשי צבא; להתכונן לתאונות שבתשעים אחוז מהמקרים עלולות לקרות; ליצור ערוצי תקשורת בין המדינות היריבות וכן ליצור הרתעה מבוססת אשר תיתפס ברצינות על ידי שאר העולם והמדינה אשר נגדה נלחמים.


פרס נוגע בנושא שאנשים מעדיפים לברוח ממנו ולהדחיק אותו. אף אחד לא רוצה לחשוב על עתיד בו סביר להניח שיימחה מעל פני האדמה בשואה גרעינית נוראית. אך אסור לנו להתחמק ממצב שכזה. מתוך מומחיות והיכרות עמוקה עם הנושא, כותב פרס ספר מקיף וראשון מסוגו, שכולי תקווה שהעצות בו ימומשו, ושהיום בו ישראל תצטרך לעמוד מול איום גרעיני יידחה כמה שיותר.


הערת מערכת האתר: הספר התקבל לביקורת מהוצאת דביר ובשיתוף עם סדרת הקיפוד והשועל.