top of page

שזירה כמעט מושלמת: ביקורת על הספר 'שלכם, מיכאל בר-זהר'


מיכאל בר זהר. קרדיט לתמונה: ויקיפדיה.

שם הספר: שלכם, מיכאל בר-זהר מחבר: מיכאל בר-זהר הוצאת הספרים: ידיעות ספרים מספר העמודים: 574 מחיר: 128 ש"ח

נתחיל מההתחלה: אודה ולא אבוש, ביוגרפיות זה זה תחום הכתיבה האהוב עליי, יותר מהיסטוריה חלופית - באמת! אני אוהב לקרוא על אנשים, להתפלש בחיים הפרטיים שלהם ולדעת עליהם פרטי מידע מיותרים לכל דעה, זה פשוט כיף לי.


אבל, לאוטוביוגרפיות - שבמבט ראשון נראות כמעט אותו דבר כמו ביוגרפיות - אני בקושי מתחבר. זה נופל בכלל הבסיסי של "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ובמקביל "יהללך זר ולא פיך". באופן טבעי מאוד, אדם ינסה להוציא את עצמו טוב, ככה פשוט. לא יספר על מקרים שבהם טעה ושגה, חטא או נהג שלא כשורה. הוא ינסה לטשטש גם מקרים שהביכו אותו ואת סביבתו, ומקרים שבהם הוא יצא "לא טוב". זה פוגע במחקר ההיסטורי, ובתחושת הקריאה.


תארו לעצמכם (כן, אני בכוונה לוקח דוגמה היסטורית רחוקה) שנוויל צ'מברליין, רה"מ בריטניה לשעבר, בעת כתיבת אוטוביוגרפיה כזאת או אחרת, יסווה את פגישותיו עם פיהרר גרמניה אדולף היטלר, ואת הכניעה המוחלטת שהפגין כלפיו. אבסורד של ממש. אבל למרות זאת, אוטוביוגרפיה גם הוא ז'אנר כתיבה חשוב - שצריך פשוט לקרוא בצורה ביקורתית יותר.


לא, אני לא אגיד שהאוטוביוגרפיה הנוכחית שעליה נכתבה הסקירה פותרת את הבעיות הטמונות בסגנון הכתיבה הזה, אולי אפילו להפך. אבל אני חושב שהצלחתי למצוא אוטוביוגרפיה שאפשר להתעמת איתה, להתווכח איתה, להתדיין איתה אם תרצו. אולי אפילו אוטוביוגרפיה שקצת קרובה לביוגרפיה.


האוטוביוגרפיה המדוברת הינה הספר "שלכם, מיכאל בר-זהר", שנכתבה על ידי מיכאל בר-זוהר. מילה קטנה: מחבר שורות אלה מחזיק עשרה ספרים שנכתבו בידי מיכאל בר-זהר (בתוכן שתי ביוגרפיות נהדרות), והיד עוד נטויה, אבל למרות זאת אתם תקבלו ביקורת שקופה והוגנת, במקביל לאהבתי הגדולה למחבר הספר.


בכל מקרה, בר-זהר הוא מחבר פורה, מאוד. למעלה מארבעים ספרים שכתב יצאו בשפה העברית, רובם עיוניים. בר-זהר, ששימש כפעיל פורה במפלגת העבודה, ובהמשך גם כיהן כחבר כנסת מטעמה, מחבר כעת את אוסף זיכרונותיו - התוצאה, לא פחות מ-500 עמודי דפוס בכריכה רכה, שאמורים להכיל את חייו של הסופר.

אני אתחיל ככה: מדובר בספר טוב. פשוט ככה. שנים של כתיבה נמצאות מאחורי בר-זהר, ואין סיבה שדווקא כשהוא כותב את סיפור חייו, הוא יפשל בזה. הצלחה של ביוגרפיה נמדדת בשאלה הבאה: האם תרצה להמשיך לעמוד הבא ובאמת להתעניין במה שקורה בחייו של מושאה? בספר הנוכחי, התשובה במקרה הזה היא כן.


שהותו של מיכאל בר-זהר ברגעיה הגדולים בחייה של המדינה, החל מנפילתו של בן גוריון, עבור באחד מהבודדים שראו את רבין דקות אחרי הרצח בעודו חסר חיים בבית החולים ועד הבחירות לנשיאות בשנת 2021, מפעימים, אך את זה תצטרכו לגלות לבד באמצעות קריאת הספר.


אבל כאמור, אנחנו מדברים על ביקורת, אז הנה כמה נקודות שעוררו אותי במהלך הספר:


חלק מכובד מאוד של הספר, למעלה ממאה עמודים, מוקדש לילדותו של בר-זהר, בבולגריה בעת מלחמת העולם השנייה. אכן, מדובר בנושא מרתק, שמן הסתם עיצב את דמותו של המחבר בעתיד, אך - וכפי שנכתב בתחילת השער - החלק הזה נכתב בעצם בלשונו של ילד בן חמש, גילו של בר-זהר דאז. מדובר בקונספט נחמד, לא מעבר. זה גורם בעיקר לתחושה שזה לא שייך, שזה קצת מאולץ, וחבל, הסיפור של שואת יהודי בולגריה יכל להיות מועבר בצורה טובה ביותר. אך הפרקים הללו הם חובה בשביל להבין את דמותו של בר-זהר, ילד שהיה נקשר בקלות ואיבד הרבה. לאחר מכן, בעת התבגרותו, אנו רואים את עלייתו לארץ, שכבר מתוארת בצורה מפוכחת ומבוגרת, שעושה חסד לתקופה הזו בחייו.


את נעוריו של בר-זהר הוא מתאר בעיקר סביב הצלחותיו, אך לא מסתיר אכזבות מספר - מה שמשקף לקורא את המחבר בצורה ההוגנת ביותר. בקפיצה ללימודיו האקדמיים - בר-זהר מציג באמצע ספר אוטוביוגרפי משנה מאלפת בנוגע למדעי המדינה בפרט ומדעי החברה בכלל, שבקלות יכולה להיות נלמדת בשיעורי מבוא ליחב"ל.


ונלך רגע להתחלה - כמו שכתבתי, ההבדל בין אוטוביוגרפיות לביוגרפיות הוא עצום, בעיקר במה שלא מספרים לנו. בר-זהר שימש כביוגרף של בן גוריון (שהספר שכתב אודותיו מומלץ מאוד!), ומשכך כתב עליו ביוגרפיה מקיפה. הדיסוננס בין הצגתו של בן גוריון כענק בין גמדים וכאבי האומה, לבין אדם חלש רגשית, שנשא אישה שלא אהב ובגד בה, מדהים - והוא כל מה שיפה בביוגרפיות, חולשה ליד עוצמה, חוזקה לצד עליבותו של האדם.


אחרי זה, בר-זהר נכנס לפוליטיקה בעצמו, אחרי נפילות חוזרות ונשנות בידי שמעון פרס (שבר-זהר שימש גם כביוגרף שלו). כהונתו הייתה פורה בהחלט, אך משהו מעניין יותר קרה - בר-זהר מציג לנו עמדה מוסרית שבה החזיק בנוגע לפלסטינים ולאויבי ישראל, לצד שינוי שלה בעת ירידה עצמאית לקרבות במלחמת לבנון (דבר מפתיע גם כשלעצמו, שלא מצופה מאדם מבוגר שמתנהל בשיקול דעת), לא בהכרח לעמדה "טובה" יותר, אך מדובר במסע מעניין.


לאחר נקודות אלה, הגיע הזמן לעטוף את זה. בר-זהר מסכם בעצם מסע ארוך, מסע ששזור בתולדות מדינת ישראל (כן, על זה הכותרת) המודרנית בצורה מפעימה. הוא עבר מסע פוליטי ארוך, ולזכותו ייאמר שהוא נשאר אופטימי בנוגע לעתיד - וגם קצת נאיבי בנוגע לחברה הישראלית ואחדותה. מדובר בספר מורכב שמלא שינויים, מה שהופך אותו לעוד יותר טוב. שכויעח.


הערת מערכת האתר: הספר התקבל לביקורת מאת הוצאת ידיעות ספרים.

Comments


bottom of page