שם הספר: סודות שלא אקח איתי הסופר: יוסי ביילין הוצאה: ידיעות ספרים מספר עמודים: 342 מחיר: 112 ש''ח
יוסי ביילין. השם הזה אמנם כבר לא רלוונטי בפוליטיקה הישראלית קרוב לעשור וחצי, אבל לא כך היה המצב בשנות השבעים, השמונים והתשעים - ואפילו קצת משנות האלפיים הראשונות.
אם דן מרידור, בני בגין, רובי ריבלין ואהוד אולמרט הם ''נסיכי הליכוד'', אזי ביילין הוא ''נסיך העבודה''. הוא שימש במגוון אדיר של תפקידים במפלגת העבודה (ולאחריה במרצ), שאמנם על הנייר הרשמי נחשבו לשוליים, אך ההשפעה של ביילין על הציבוריות הישראלית דרכן היא אדירה.
עכשיו, ביילין רוצה לספר את הסיפור שלו בעצמו. בשביל זה הוא כתב את הספר ''סודות שלא אקח איתי'' - האוטוביוגרפיה שלו, הסיפור שלו כמו שהוא רוצה לספר. חייו של ביילין שזורים במידה רבה בסיפורה של המדינה במחצית השנייה של המאה העשרים, החל מלימודיו באוניברסיטה ועד הגעתו לפסגת ההחלטות המדיניות של מדינת ישראל - משרד החוץ.
שמו של הספר מרמז לכל המשאים והמתנים החשאיים שביצע ביילין בשליחות מדינת ישראל כששימש בתור סגן שר החוץ של מדינת ישראל ומנכ''ל משרד החוץ, או בשליחות שמעון פרס עת כיהן כדוברו וכדובר מפלגת העבודה.
ביילין מתחיל את סיפורו בילדותו בתל אביב, כנכד לסבא חרדי - דבר שהשפיע על אמונתו בהמשך, דבר שהוא מספר שהיווה חלק חשוב בחייו, עד מלחמת יום כיפור לפחות, בה לחם וקיפח מספר מחבריו הלוחמים.
האוטוביוגרפיה עוקבת אחריי ביילין האקדמאי שנאלץ לבחור בין האקדמיה לפוליטיקה - וכידוע לנו, לבסוף בוחר בפוליטיקה.
הוא נענה לבקשותיו של שמעון פרס - יו''ר העבודה דאז - ומתחיל את תפקידו הפוליטי הראשון בתור דוברו של פרס ודובר מפלגת העבודה.
ביילין מספק לנו פתח מדהים למריבות הפנימיות במפלגת העבודה, וממשיך בספר לספר לנו על המתיחות והיריבות הנצחית בין פרס לרבין, שבה היה מעורב מקרוב מתוקף תפקידיו במפלגה, ולעיתים היה צריך ''לגשר'' בין שני מנהיגי מפלגת העבודה המסוכסכים.
ביילין גם מתאר לנו את עבודתו המסובכת בתור מזכיר ממשלת האחדות של שמיר-פרס, ואיך הצליח לנצח על ממשלה כל כך מסובכת עם שני ראשי ממשלה בתוך קדנציה, ושוב, על גישורו בין הניצים בממשלה.
לאחר מכן ביילין לוקח אותנו להחלטתו להצטרף באופן רשמי לפוליטיקה ולרוץ לכנסת במסגרת העבודה, ועל כהונתו בתור סגן שר החוץ של פרס בממשלת רבין השנייה. פה מתחיל החלק - לפי דעתי - הכי מעניין של הספר, בו מתאר ביילין כיצד החל ליזום את השיחות שהובילו להסכם אוסלו הידוע, בניצוחו של ביילין, וחושף בו פרטים לא ידועים.
המשך הספר נוגע לעתיד הפוליטי של ביילין אחרי רצח רבין - שלו כמובן מוקדש פרק בפני עצמו - ואחרי ירידת שמעון פרס מהנהגת מפלגת העבודה, וכהונתו של ביילין במשרדי הממשלה השונים תחת ראשי ממשלה שונים.
בסך הכל, ביילין מצליח ליצור אוטוביוגרפיה מעניינת, לחשוף בה סיפורים מרתקים על הפוליטיקה הישראלית של המאה שעברה, ועל תהליך השלום שהתבצע בה, גם אם הספר לחלוטין מוטה לכיוונו של ביילין, ואינו נוטה חסד לשאר השחקנים הפוליטיים, אשר לא החזיקו בדעותיו של ביילין.