שם הספר: ושמו אחד - ריפוי הקשר בין ישראל ודתות העולם המחברים: יעקב נגן, שראל רוזנבלט ואסף מלאך הוצאה: מגיד מספר עמודים: 319 מחיר: 84 ש"ח
"אָמַר הֶחָכָם: וַהֲלֹא סֵפֶר תּוֹרָתֵנוּ מָלֵא מְדִּבְרֵי משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מִדְחֶה בְּמַה שֶׁעָשָׂה בְּפַרְעֹה וְשֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם וְהִצִּיל אֶת בְּחִירָיו, וְטִבַּע אֵת אֲשֶׁר קָצַף עֲלֵיהֶם, וְהוֹרִיד לָהֶם הַמָּן וְהַשְּׂלָיו אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשֶׁדִּבֵּר עִם משֶׁה בְּהַר סִינַי וְהֶעֱמִיד הַשֶּׁמֶש לִיהוֹשֻׁעַ וְעָזַר אוֹתוֹ עַל הַגִּבּוֹרִים, וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה קֹדֶם לָכֵן מִן הַמַּבּוּל וּמַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, הֲלֹא זֶה דָבָר יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם וְאֵין בְּכָל זֶה צַד סְבָרָא, שֶׁהָיָה בְתַחְבּוּלָה, וְלֹא בְדִמְיוֹן".
(מתוך ספר הכוזרי, מאת רבי יהודה הלוי, מאמר ראשון, פרק ט', בתרגומו של יהודה אבן תיבון).
"הלוא זה דבר ידוע מפורסם" - במאמר הראשון של ספר הכוזרי, מספר החכם היהודי את תולדות העם היהודי, לכאורה דבר שניתן לסכם גם בקריאת ספר קלאסי או שמא בלמידת התנ"ך לאורכו ורוחבו, אך הוא מוסיף משפט קצר וחשוב מאוד, אותו משפט המצוטט בתחילת פסקה זו.
"דבר ידוע ומפורסם". זאת רמיזה להיותו של עם ישראל, העם היהודי, לא רק דת איזוטרית וקטנה (שאין חולק על כך שחלקה באוכלוסיית העולם הכללית הינו קטן מאוד ביחס לדתות העולם האחרות), אלא עם ששמו הולך לפניו, עם שהוא "ידוע ומפורסם".
וכשדבר הוא ידוע ומפורסם, יכולות להתרחש כל מיני סיטואציות, אחת מהן היא עוינות. אנחנו רואים לאורך ההיסטוריה כשקבוצות אתניות-דתיות שונות חיות בקרבה ומעורות אחת בשנייה, לא תמיד הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר - לא צריך לחזור יותר מדי אחורה בזמן בשביל לראות את הטבח הנוראי שביצעו בני ההוטו נגד בני הטוטסי ברואנדה של שנות ה-90.
וכמו שאומר המשפט המפורסם: "האין העם היהודי סבל מספיק?". הקבוצה האתנית-דתית הנקראת "יהודים" סבלה לאורך השנים מהצקות, רדיפות ופגיעות, ששיאן מגיעה כמובן במאה העשרים, עת פרוץ הג'נוסייד המתועד הרחב ביותר - השואה. השאלה היא אינה מדוע, אנחנו די יודעים - ליהדות יש תמה שונה בנוגע לעמים והדתות סביבה, דבר שיכול לשמש כגורם משניא מצד גופים דתיים המתנגדים לה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא איך לרפא את הקשר הזה, וכיצד למנוע את הקורבנות הבאים בסכסוכים הדתיים.
סוגיית הקשר בין היהדות והיהודים לבני הדתות האחרות בעולם מעסיקה את עם ישראל לאורך שנים רבות, כמעט שלושת אלפים מהן.
הספר "ושמו אחד - ריפוי הקשר בין ישראל ודתות העולם", אותו אני מבקש לסקור היום, מנסה להתוות דרך חדשה לראיית הקשר בין היהדות לשאר הדתות והדתיים בעולם מתוך מבט מודרני ומפוכח, בלי וויתור על עקרונות היהדות החשובים כל כך.
הספר, קובץ המאמרים למעשה, נכתב בידי שלושה כותבים - הרב יעקב נגן, ר"מ בישיבת עתניאל שספרו הקודם "להתעורר ליום חדש" יצא אף הוא בהוצאת מגיד; הרב שראל רוזנבלט, וראש הכולל בישיבת מחניים; וד"ר אסף מלאך, מרצה במרכז האקדמי שלם וראש המכללה למדינאות וכן מחבר הספר (המצוין!) "מהתנ"ך ועד מדינת היהודים". שלושת המחברים הם שותפים בבית המדרש לישראל והאנושות מבית אור תורה סטון, המוקדש לחקר והגות הקשר בין ישראל והעמים.
הספר עורך מחקר ודיון מעמיק עם עמדות היהדות לאורך השנים בנוגע לדתות העולם השונות. הוא מחולק מאמרים-מאמרים, שכל אחד מהם נכתב על ידי מחבר אחר של הספר. באופן מפתיע, רוב המאמרים מצליחים לאזן בין נושא כבד שכזה לבין כתיבה קולחת של ספר שיכול להתאים לציבור הרחב.
המאמרים (שימו לב במיוחד לאלה הנוגעים ברב יעקב עמדן וברב יונתן זקס, שני מאמרים נהדרים שמשאירים את הקורא עם מחשבות לאחר הקריאה בהם) גם אינם ארוכים מדי, ומצליחים להקיף את הנושא של כל מאמר אך בלי לחרוג מכמות המילים שהאדם הממוצע יכול לקרוא.
בנוסף, ארצה לציין לשבח את עיצוב הכריכה (שנעשה בידי סטודיו עפעף), אשר מציגה טלאים-טלאים המחוברים להם יחדיו עד כדאי יצירת פסיפס בדים מרהיב, שלצד איחודו היחסי, מראה עדיין שהוא מורכב מפיסות שונות של בד התפורות יחד, ומהווה סימבול נהדר לעולם אידיאלי המתאר יחסים טובים בין ישראל ודתות העולם.
לצד זאת, כותרת המשנה של הספר היא קצת תמוהה: בעוד היא מדברת על הקשר בין "ישראל ודתות העולם, הספר בפירוש עוסק רק בקשר בין היהדות ודתות העולם, כך שכותרת המשנה אינה מדויקת כל כך. בנוסף, על מנת להקל על הקורא, ישנם שני סוגים של הערות שוליים (כל סוג בפונט שונה ועם דף פירוט לאחר מכן), דבר שלכאורה אמור לעזור לקורא, אך בפועל מסבך אותו ומשאיר דף עמוס במספרים שמובילים לדפים שונים לחלוטין, וחבל שכך.
לסיכום, הספר "ושמו אחד", למרות שמו ונושאו הכבדים-תורניים במקצת, מצליח ליצור מסה (מסות, אם נהיה קטנוניים) קצרות וברורות שמהוות כר פורה לדיון בנושא חשוב מאוד, ומצליח לפשט את זה גם עבור הציבור הרחב. שכויעח.
*הערת מערכת האתר: הספר התקבל לביקורת מאת הוצאת מגיד.