top of page

והיא עודנה מנשבת: ביקורת על הספר 'רוח היהדות'


שם הספר: רוח היהדות המחבר: ברנאר-אנרי לוי הוצאת הספרים: הקיבוץ המאוחד, סדרת 'קו אדום' מספר עמודים: 328 מחיר: 96 ש"ח

"זהו האדם כולו, באמת האדם כולו, המכלול האנושי, מכלול העדר האנושי כפי שאלוהים רועה אותו בכל המרחבים ובכל הזמנים, האדם בשלמותו, האדם, מי שכבר נולדו ומי שעומדים להיוולד, המוצעים כארץ מובטחת לאדם ולתבונה"

(מתוך הספר).


אנחנו נמצאים היום בתקופה מיוחדת מאוד. מעבר למאבק החריף בעד ונגד הרפורמה המשפטית, ישראל נמצאת בצומת דרכים נוספת: מהי, והאם ישנה אחת, רוח היהדות? האם ניתן להסכים, כציבור כללי, על חוקים והוראות מוסכמות בנוגע ליהדות? לציות לאותן הוראות במידה והגענו להסכמה עליהן? האם זה אפשרי?


כמובן, אינני מתיימר חלילה לתת אפילו תשובה חלקית לאף אחת מהשאלות שהעלתי. אבל, אני בהחלט מעוניין להוסיף לדיון הנ"ל ספר מרתק, שיכול להעניק נופך מיוחד ועמוק לשאלות הללו, ובעיקר לתשובות להן.


בעת דמדומי המשטר של מועמר קדאפי בלוב, בתחילת המילניום הנוכחי, נכח שם הפילוסוף והאינטלקטואל הצרפתי ברנאר-אנרי לוי. לוי, תוך מסע ארוך ומייגע, הצליח לחדור למעמקי השלטון הרקוב והמושחת במדינה האפריקאית הרחוקה, ולתעד את ימיו האחרונים של האליטות הנשלטות בידי קדאפי. התשובה לשאלה למה לו, לאינטלקטואל צרפתי-יהודי לעשות את זה, נמצאת במונח "רוח היהדות".


למעשה, מה שמוביל את הפילוסוף המוערך, היא "רוח נינוה" (כבר נגיע למה בדיוק היא אותה רוח נינוה), המתקיימת כחלק מתאוריה שלמה של מהי היהדות בימינו, ומהי היא מטרתה. היהדות - אליבא דלוי - מעבר לתפיסה דתית צרה, היא רוח, היא דבר העוטף את האדם. היא מלווה אותו ביום ובליל, והוא מבקש לשטוח מה היא תפיסתו של רוח היהדות בספר בעל אותו שם.

כריכת הספר.

לוי לא צולל ישר לתוך מימיה הפילוסופיים של היהדות. אלא הוא מתחיל כאן ועכשיו - באנטישמיות. החלק הראשון הוא חיבור עתיר במידע וחוכמת חיים אודות האנטישמיות בעולם בכלל ובצרפת ובאירופה בכלל. לוי רואה באנטישמיות שנאה עתיקה, שכמובן אין לה מקום, אך מעניינת הסתכלותו בזרם המודרני שלה, שאינו דומה לקודמים לו. החלק הראשון גם כולל בתוכו הסתכלות על "העוצמה של היהדות" - עיון בהיסטוריה של השתלבות היהודים בארצות אירופה השונות, תוך הסתכלות בהתפתחות האנטישמיות, הישנה והחדשה כאחד.


החלק הראשון גם כולל עיסוק נרחב במדינת ישראל. לוי טוען כי כיום, אנטי-ציונות הינה גם ביטוי של אנטישמיות. אין ספק כי חלק מהגופים המבקרים את ישראל ומדיניותה נגועים באנטישמיות קשה, אבל צורה כזאת של הלבנה-פוליטית היא דבר תמוה, במיוחד מצד אינטלקטואל שעוסק לא מעט בביקורת על משטרים פוליטיים שונים.


המחבר חי את היהדות, נושם ואתה. זה מפעים ומרתק באותו זמן. הספר הוא עיון ושיר אהבה בו זמנית, יצירה משולבת שקשה לראות. לוי פשוט מאוהב בנושא עליו הוא כותב. זאת מסה אדירה שכולה הערצה והלל ליהדות, על כל אופקיה (שהם מאוד רחבים, חשוב לציין).


החלק השני של הספר עוסק בשורשי היהדות, ובאיך הם באים לביטוי. תוך עיון מפעים במהות המונח "העם הנבחר" (לוי פרשנות נהדרת ומרעננת למונח, שמגיעה דווקא מיהודי חילוני שגר בנכר), עבור בשאלת קיומו של האל והאם האמונה היא היוצרת אותו - או שמא להפך, לוי "שט" עם הקורא לאורך המסע הפילוסופי-תיאולוגי בספרו.


לוי מציג פה את מה שניתן לקרוא לו "תמת רוח נינווה". החלק השני מוקדש ברובו לעיון מעמיק וחסר-פשרות בספר יונה. מתוך הכתובים מצליח לדלות הפילוסוף הצרפתי את תפקידה של היהדות בעולם - לשמש כמגדלור של אמות מוסר גבוהות מן הרגיל, תוך נכונות ובקשה להגיש סיוע לקבוצות הסובבות אותה, מתוך למידה והמשך דרכו של הנביא יונה, שלא הצליח לברוח מן המשימה שמבקש האל להטיל עליו ועל בני עמו - לתקן עולם במלכות ש-די.


הספר "רוח היהדות" הוא מעבר לסתם ספר. הוא טקסט אהבה, כתב הגנה והערצה לדת היהודית. הוא שביל אינטלקטואלי שניתן להתרגש ולהתאכזב ממנו וגם לכעוס עליו. לוי לא עושה הנחות לפילוסופיה היהודית, אך מכבד אותה בהתאם. מדובר בספר עם חסרון אחד - עריכה לשונית והגהה שנמצאות בחסר ומותירות טעם רע אצל הקורא. מלבד זה, מדובר בספר הגות מרתק שיוסיף לקוראיו עומק רוח ובינה.


הערת מערכת האתר: הספר "רוח היהדות" התקבל לביקורת מאת הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Commenti


bottom of page