בואי הרוח: ביקורת על הספר ''רוח אביב''


רוח אביב -ביקורת
שם הספר: רוח אביב: על עבודת ה', משפחה וקהילה
שם הסופרת: אהרן ליכטנשטיין שם ההוצאה: מגיד
מספר עמודים: 378 מחיר: 98 ש"ח

בשנת 2015 הלך לעולמו הרב ד''ר אהרן ליכטנשטיין, מתלמידיו המובהקים של הגרי''ד (הגאון רבי יוסף דוב) סולובייצ'יק זצ''ל, ואחד מראשי ישיבת ''הר עציון'' באלון שבות במשך שנים רבות. מאז פטירתו עברו כשבע שנים, אך למעלה מעשרה ספרים ''פרי עטו'' בעריכת תלמידיו מוקירו של הרב יצאו לאור.


בין ספריו שיצאו לאור לאחר פטירתו נכללים ''מוסר אביב'' על מוסר וחברה בדורנו, ''מנחת אביב'' על חידושים בש''ס, ''תקווה לדורשיך'' על תשובה ועבודת ה', ''שובך לציון'' אשר כולל שיחות של הרב ליכטנשטיין והרב יהודה עמיטל זצ''ל על יום העצמאות ויום ירושלים, וכן סדרה ענפה של הרב על מסכתות שונות בגמרא.

אך הספר שלשמו התכנסנו ולשמו נכתבה ביקורת זו הוא הספר החדש של הרב ליכטנשטיין שיצא לאור לפני כחודש: ''רוח אביב - על עבודת ה', משפחה וקהילה''. כמו מורו ורבו, הגרי''ד סולובייצ'יק זצ''ל, הרב ליכטנשטיין לא כתב ספרים בחייו שלו, אלא השאיר אוסף עצום של שיחות ומאמרים על מגוון רחב של נושאים.


הספר ''רוח אביב'' - כמו קודמיו בסדרה (מוסר, קדושת ומנחת אביב) הוא אסופת מאמרים בנושאים מסוימים, גם אם לא נראה שהם תמיד נמצאים בקשר רציף אחד עם השני. הרב ליכטנשטיין, כמו הרב סולובייצ'יק והרב עמיטל - מוריו ורבותיו - האמין בשילוב של המסורת היהודית, יחד עם אימוץ המודרנה, תוך שמירה על יסודות האמונה והמסורת, ואת אלה הוא מנסה להביא במאמריו בספר זה.


יהיה זה בעייתי - ואפשר לומר כמעט בלתי אפשרי - להעביר ביקורת רציפה על הספר הזה. מאמריו הם מגוונים, ונעים בציר ענק של מאמרים על יראת שמיים, הסתכלות הלכתית על הרבנות הראשית, תפקיד יחסי האישות במשפחה, שיברון הלב והאמונה באל, הגדרות בקשר עם יהודים לא-אורתודוקסיים בימינו וכן הלאה.

לכל נושא מוקדש כמובן, כהרגלו של הרב זצ''ל, מאמר עמוק וארוך, המפורט על כל עומקיו ועקרונותיו של הנושא החשוב, דבר שאמנם מקשה על קריאתו כספר עיון ''רגיל'', אך מזכיר בכל פעם מחדש את עומק הדעת של הרב, ואת יכולתו לחקור לעומק סוגיות סבוכות.


הספר מחולק לשני חלקים: סוגיית עבודת ה' בימינו, וסוגיית המשפחה והקהילה. הרב חוקר לעומק סוגיות שונות אלה, אשר מופיעות במאמרים - שנכתבו ברובם במקור עבור כנס פורום הקהילה האורתודוקסית, והרב שוטח בהם את משנתו לגבי נושאים שונים.

אין בכוונתי לסקור את כל מאמרי הספר - וגם אנסה לעשות זאת, לא אצליח בכך, ובוודאי אעוות את מסריו של הרב, אך אני רוצה להציג לכם ארבעה מאמרים שלפי דעתי הם הכי חשובים בספר. כמובן, כל המאמרים בספר ראויים ואף אם תשאלו אותי חייבים בקריאה, אך למי שזמנו לא מספק זאת, קחו את ההמלצה שלי למאמרים הטובים ביותר.

הרן ליכטנשטיין עם בנימין נתניהו
הרב אהרן ליכטנשטיין עם בנימין נתניהו | צילום: לע"מ

בחלק הראשון, העוסק בעבודת ה' בימינו, שני המאמרים ה''טובים'' ביותר, לעניות דעתי, הם ''הצדקת המודרניות'', בהם דן הרב על השתרשות ושילוב המודרנה בחיים יהודיים קלאסיים, ועל המקורות הרוחניים והמודרניים לכך, ובעיקר עוסק בחלק הכה-חשוב על סמכות פסיקת ההלכה והקדימות בין החכמים בדורות השונים; ''על גבולות הסובלנות'' בו דן הרב במרחב המחשבה החופשית ביהדות, ועל גבולותיה.


בחלק השני, אשר עוסק בנושאי המשפחה והקהילה, אציין את המאמר ''הפלות מלאכותיות: היבטי הלכה'', שכתב הרב לוועדה ציבורית שעסקה בנושא, ובו מתקיים דיון על גדרי היכולת להפיל, מהם המקורות התנ''כיים לכך, ומה הם הדינים הנוגעים לסוגייה - המאמר מהווה כיום תזכורת חשובה להתייחסות היהודית לזכות האישה על גופה ועל הזכות להפלה, במיוחד נוכח המהומה המתחוללת כיום בארצות הברית בנושא על רקע הדלפת הטיוטה מבית המשפט העליון, אשר שוקלת לבטל את פסק הדין ''רו נגד וייד''; המאמר השני אותו ארצה לציין, הוא ''מחוץ לתחום?'', אשר עוסק בקרבה ליהדות הלא-אורתודוקסית ועל גבולות השיח והקשר עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, והאם מדובר בשיח למען שיח בלבד, או למען ''החזרה בתשובה'' וקירוב הזרמים הלא-אורתודוקסיים.


לסיכום, אשרינו שיצא עוד ספר שמאגד את מאמריו הכה-חשובים של הרב ליכטנשטיין זצ''ל, שמזכיר לנו שוב שמודרנה ויהדות אינם שילוב שאינו יכול להתקיים, אלא רק צריך למצוא את הדרך הנכונה. הספר אמנם קשה, אך מי שיתעמק, יזכה להכיר את תורתו של הרב ולהחכים ממנה. תבוא הברכה על הוצאת ''מגיד'' על כך שהיא עומלת להוציא את ספרי הרב לאור, ולרבנים ראובן ציגלר ואליקים קרומביין, עורכי הספר. ''ניצחו אראלים את המצוקים - ונשבה ארון הקודש" (כתובות קד:א).


*הערת המערכת: הספר התקבל לביקורת מהוצאת 'מגיד'.