מעטים הספרים אשר מצליחים לעורר הדים כה רבים ולתפוס כותרות כל כך בולטות כמו 'השלום של טראמפ'. ולא לחינם, שכן ברק רביד עושה בו עבודה עיתונאית מהשורה הראשונה.
שם הספר:השלום של טראמפ: הסכמי אברהם והמפך במזרח התיכון שם הסופר: ברק רביד שם ההוצאה: ידיעות ספרים מספר עמודים: 367 מחיר: 118 ש"ח
השלום של טראמפ כתוב כמו ספר מתח. הוא מלא במעשיות, דרמות ודמויות עם אישיות מרתקת אחת אחת. אבל בשונה מספרי מתח, הוא כל כולו עסוק בלספר סיפור אמיתי, סיפור על היחסים החשאים בין ישראל לחלק גדול ממדינות ערב.
הספר מחולק למספר פרקים, כל פעם על מדינה מסוימת או זמן מסוים. פרק על תקופת הכניסה של טראמפ לכס הנשיאות, פרק על תחילת היחסים בין ישראל לאמירויות אי אז בקדנציה השניה של רבין כראש ממשלה, פרק על 'מעוז', האיש מהמטה לביטחון לאומי שרקם את עסקת השלום עם סודאן ועוד פרקים מרתקים אחרים.
השלום של טראמפ הוא גם סיפור בין אנשים. המסקנה הגדולה ביותר שלי ממנו היא כמה האנשים בשירות החוץ הישראלי עושים, בחלק גדול מהם, עבודת קודש - רוקמים קשרים חשאים מטעם ישראל בלי לחפש שום קרדיט. חלק אחר הוא החלק שכן מפחש את הקרדיט, הדוגמה העצובה ביותר לאנשים האלה, כפי שעולה מהספר, היא יוסי כהן. כהן כמעט וחרב הסכם נורמליזציה, כי האחראים עליו היו האנשים במטה לביטחון לאומי, לא במוסד. אבל יוסי כהן הוא חוטא יחיד בספר. הרוב הגדול של האנשים עליהם מדובר הם אנשים שכנראה מעולם לא שמעתם עליהם (השם אבי ברקוביץ', למשל), ורקמו את היחסים בין מדינות המפרץ לישראל.
בספר מסתבר למשל, שישראל היתה בעלת נציגות חסויה באיחוד האמירויות, שהיתה אחראית על יצירת קשרים כלכליים בין אנשי עסקים אמירתיים לבין ישראלים. הנציגים ב"שגרירות" הזו חיו בבדידות נוראה, כשהם חתומים על סודיות ומורשים לדבר על פעילותם אך ורק עם בני או בנות זוגם. גם סיפורים משעשעים יש שם. למשל הפעם ההיא שהנציגות הבלתי רשמית באמירויות ניסתה לפתוח אתר, שהציג אותה כחברה ליעוץ כלכלי. רק שמבדיקה פשוטה היה ניתן לגלות שמקור האתר בישראל והבעלים של הכתובת שלו הוא משרד החוץ הישראלי.
או הפעם ההיא ששלחו נציג ישראלי עם ציוד אלקטרוני שיאפשר לנציגות (דומני שבבחריין, אולם יכול להיות שאני טועה) לשלוח מסרים מוצפנים לישראל. לא היה ניתן לשלוח את הציוד מישראל מבלי חשש שהוא יאבד או יגנב, דואר דיפלומטי לא קיים שכן זו לא נציגות רשמית, אז שלחו את אחד הנציגים בשגרירות עם הציוד בתיק. כשנחת עיקבו אותו במכס, ועוד ועוד מוכסים באו לבדוק אותו. בסופו של דבר הוא שהה בחדר לבד עם המון של מוכסים. בנס הוא יצא מזה, וכשניסה לברר את הסיבה לעיכוב גילה שהוא עוקב מהסיבה הפשוטה שהיה כתוב על הציוד "made in israel" והמוכסים לא ידעו עם הדבר חוקי.
הספר לא מושלם, הסיבה העיקרית שהוא תפס את הכותרות היא הרעיון הדיי צהוב עם דונלד טראמפ. רביד שוגה מדי פעם ומחליט לנסות להפוך חלקים לצהובים יותר, בשביל שיתפסו כותרות. זה לא קורה כל הזמן, אבל מדי פעם כן, וזה מעצבן.
הספר כתוב בצורה לא פחות ממצוינת. כמו שכבר אמרתי, הוא מרגיש כמו ספר מתח. השפה פשוטה וחדשה, רביד לא מתפזר לזוטות ולא נכנס לפרטים שוליים, הוא מתמקד בלעשות עיתונות מהמעלה הראשונה. הכתיבה הזו גורמת לכך שאי אפשר להפסיק לקרוא את הספר. אני סיימתי אותו תוך ימים בודדים, ואילולא מטלות אחרות - זה היה קורה תוך יום.
השלום של טראמפ הוא ספר מצוין, הוא כתוב כמו ספר מתח, הוא מלא בסיפורים עיתונאים מהשורה הראשונה. נכון, הוא חוטא לעיתים בסיפורים יותר רכילותיים, אבל זה גורע מעט מאוד ממנו.