לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו: ביקורת על הספר 'לא יסור שבט מיהודה'

מה הקשר בין היהדות להסכמה החברתית של לוק והובס? ומה עמדתה של היהדות לגבי רעיון טובת הכלל של רוסו? הספר "לא יסור שבט מיהודה" מנסה לענות על שאלות אלו // ביקורת על הספר "לא יסור שבט מיהודה"

שם הספר: לא יסור שבט מיהודה

שם הסופרת: אלן מיטלמן שם ההוצאה: מרכז שלם

מספר עמודים: 232 מחיר: 72 ש"ח

בפרשת ''ויחי'', מביא לנו ספר בראשית את ברכותיו של יעקב לבניו, טרם פטירתו - וכסיפתח להישארות בני ישראל במצרים בשנים הבאות. בין השבעת יוסף על הבאתו לקבורה במערכת המכפלה, הטחת טענות בלוי ושמעון על חטאם בשכם ופגיעתם בחמור ובנתיניו וביצור מעמדו של ראובן כבן הבכור וממשיך דרכו של יעקב, בולטת הברכה לבנו יהודה - ''לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים''.

לא מפתיעה העובדה שיעקב בחר מכל בניו דווקא את יהודה כמחוקק וכשבט האחראי על ממשל מכל 12 בניו (וביתו האחת), שכן הוא בנה של אשתו הראשונה לאה, ואחרי שראובן מונה למנהיג (מנהיג שאין משמעו כמובן עמדה פוליטית מחוקקת, ומתפקד כמו הנשיא במדינת ישראל לדוגמה) ושמעון ולוי הודרו וננזפו קשות, נשאר יהודה - הבן הרביעי של לאה, כמועמד הטבעי לתפקיד.

השאלה האמיתית היא מה בא אחר כך? אחרי הציווי המקראי באו עוד אלפיים שנות התקיימות של העם היהודי, ומה יהיה על הממשל שלו?

על השאלות הללו ועל עוד מנסה לענות אלן מיטלמן לענות בספרו ''לא יסור שבט מיהודה'' - כותרת שמגיעה מן הציווי והברכה שהביא יעקב לבנו לפי פטירתו. אלן מיטלמן הוא ראש הקתדרה ללימודי פילוסופיה יהודית ב''בית המדרש ללימודי היהדות'', אשר ממוקם בניו יורק. ספרו ''לא יסור שבט מיהודה'' יצא לאור במקור בשנת 2000, וכעת הוא מתורגם לעברית.

מיטלמן חוזר אחורה, ותוך צלילה למקורות המקראיים והתנ''כיים של העם היהודי הוא מציג לנו את הפרדיגמה היהודית האבודה לממשל ולמדינה מתוקנת. מיטלמן נע בין הגמרא במסכת סנהדרין לבין ''לויתן'' של תומס הובס, ומצליח ליצור מראה מדויק של הפוליטיקה היהודית.

בשני פרקים מפורטים להפליא, מנסה מיטלמן לשחזר את מונח הברית והמסורת ביהדות, תוך ניסוח כללי של הנושא. מיטלמן טוען כי למרות שמונח הברית אבד עם השנים, אנו יכולים להחזיר אותו, והוא מנסח קו ישיר בין המסורת היהודית לבין המסורת הפוליטית, וטוען שלא רק שהן אינן נפרדות, אלא עליהן לדור ביחד באותה כפיפה.

כריכת הספר | צילום: צילום מסך

מיטלמן גם צולל לתוך מושג ההסכמה הפוליטית של הוגי האמנה החברתית, כמו לוק או רוסו, ובוחן אותה בעיני יהדות, ומשם עובר לשאלת הזכויות המגיעות לאדם על פי היהדות, ומה מקורן - האם בכפוף לחובותיו, או שמא מעצם היותו אדם?

ולבסוף, מתעמת מיטלמן עם רעיון ''טובת הכלל'' של הפילוסוף הצרפתי רוסו, ובוחן מהי עמדתה של היהדות בנושא, ואיך יכולה להתנהל היהדות במסגרת החברה תוך שמירה על הפרט - והאם דבר זה כלל אפשרי.

מיטלמן לא כותב ספר קל, הוא מתעמק במקורות שאינן תמיד מצויות בידי הקורא הממוצע, והוא יוצר ספר פילוסופי עמוק, אשר משופע במקורות, תורניים ופילוסופיים-מערביים כאחד. אך למי שיצליח לעבור את המשוכות הללו, צפויה חוויה נהדרת בדמות ספר מעולה שחוקר את יחסי המדינה והיהדות לאור הציוויים המקראיים.

*הערכת מערכת: הספר נמסר לביקורת על ידי הוצאת שלם