התפיסה שלי עד לקריאת "הצאר החדש" היתה שפוטין הוא אסטרטג מן המעלה הראשונה, שמתמרן את העולם בקלות לטובת האינטרסים שלו. בפועל, כך גליתי, הוא סך הכל פקיד אפרורי עם המון, המון מזל.
שם הספר: הצאר החדש: עלייתו ושלטונו של ולדימיר פוטין שם הסופר: סטיבן לי מאיירס שם ההוצאה: עם עובד מספר עמודים: 564 מחיר: 118 ש"ח
"הוא חישב, ומצא שיש לו שלושה או ארבעה חודשים עד שגם הוא יפוטר. עתה, הוא בן ארבעים ושש, חש כמי שהופקדה בידיו 'משימה היסטורית', וניתן לו זמן קצר להוציאה אל הפועל." ~ פוטין כאשר נודע לו על מינויו כראש הממשלה תחת בוריס ילצין.
הפסקה הזו מתארת היטב את סיפורו של פוטין. הוא מונה כראש ממשלה בזכות הצייתנות שלו, ואילולא הצייתנות ההיא, כנראה שהיה מפוטר תוך כמה חודשים, בדומה לשלושת קודמיו בתפקיד ראש הממשלה. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם היה מסיים את דרכו כמו קודמיו בתפקיד.
סטיבן לי מאיירס, כותב הספר, מגולל את סיפור חייו של פוטין. מהילדות בבית העני והקר בסנט פטרסבורג, החיבה בנעורים לג'ודו וההערצה לסרט המרגלים הסובייטי "המגן והחרב", ששבה את ליבו בגיל 16. מאיירס ממשיך ומתאר את השתלבותו בתור מרגל די זוטר ולא מצליח במיוחד בק.ג.ב, השליחות הזוטרה שלו בגרמניה המזרחית וההשתלבות בפוליטיקה הסנט פטרסבורגית.
פוטין מצטייר כפקיד מתמיד. הוא צייתן ביותר לאחראי עליו (תכונה שהביאה אותו לכס הנשיאות), הוא מתמיד לבצע את המשימות שלו בשקט, אבל זה לא שהוא מקבל משימות יוצאות דופן, מה שממחיש את הטענה הזו הכי טוב היא הדבר הבא: בילדותו פוטין העריץ מרגלים מהסרטים. בפועל פוטין שימש כקצין זוטר שעבד בעיקר במשרד.
עוד מרכיב אישיותי יוצא דופן, שמסביר מצוין את ההתנהלות הפוליטית שלו, הוא ההתבודדות שלו: פוטין מאז ומתמיד לא היה אדם פתוח, הוא לא היה נקשר כמעט לאנשים, חשדן מטבעו. ההורים שלו לא נהגו לתת לו אהבה, והיו קרים מאוד כלפיו. חלק ניכר ממעט האהבה שקיבל היתה משכניו היהודים, מה שתרם רבות לקהילה היהודית ברוסיה מאוחר יותר, ומנע ממנה המון רדיפות.
הצאר החדש, שיצא באנגלית ב2014 ותורגם לעברית ב2019, הוא ספר מלא בפרטים - לטוב ולרע. הוא כתוב בצורה טובה וסוחפת יחסית, וניכר שהושקעה עבודה רבה בתחום המחקר בשביל הספר. אולם יש גם חסרונות: מאיירס נוטה להכנס לפרטי פרטים,. במקרים רבים מציין כמויות של אירועים ואנשים, מה שמקשה על ההבנה של הספר. אני אדם שלא זוכר מהר שמות, והספר עמוס בשמות - של אנשים, חברות, איגודים ושל כל דבר זניח אחר. מתוך השמות הרבים שנכתבו בספר, מעט מאוד אני זוכר עם סיום הקריאה.
הצאר החדש הוא לא ספר רע - הוא גם לא מצטיין, אבל הוא טוב מאוד. הוא סוקר מגוון עצום של אירועים, מפירוק ברית המועצות דרך המלחמה בצ'צ'ניה ובגאורגיה ועד השחיתות המטורפת והמלחמה במיכאיל חודורקובסקי, האוליגרך והבעלים של חברת הנפט "יוקוס". מאיירס מסרטט בצורה פנטסטית את האישיות של ולדימיר פוטין, את ההתבודדות שלו, החשדנות שלו והדורסנות שלו. הוא שוגה לעיתים בהכנסת יותר מדי פרטים, אבל הספר נשאר מעולה.