כסף כחול לבן: היסטוריה, אשליות וניסים

"אין אנו יכולים לצפות לארוחת ערב בהסתמך על טוב לבם של פנחס ספיר, של בן-גוריון ושל דב יוסף, אלא בהסתמך על תועלתם לעצמם''. אמנם המשפט הנ"ל אינו משפט אמיתי - אבל לא מן הנמנע שבמידה ואדם סמית' היה ציוני נלהב, והיה חי ב-1948 בארץ ישראל במקום בסקוטלנד של המאה ה-18, הוא היה כותב כך.

שם הספר: כסף כחול לבן: הכלכלה הישראלית בין הצלחה להחמצה

שם הסופר: אורי כץ שם ההוצאה: כנרת זמורה דביר

מספר עמודים: 373 מחיר: 98 ש"ח

בהתאם לאווירה הניסית אשר שוררת במדינת ישראל בנוגע לעצם קיומנו, אשר מיוחסת לניסי שמיים (הגיוני שכן, לא שולל, אבל לא צריך לסמוך על הנס) בכל התחומים - ובמיוחד הכלכלי. את האשליות הללו בדיוק מנסה הכלכלן ד''ר אורי כץ לנפץ בספרו החדש - ''כסף כחול לבן - הכלכלה הישראלית בין הצלחה להחמצה'' - ואם יורשה לי, הוא עושה את זה בצורה נהדרת.

את הספר מתחיל כץ בימי המרד היהודי ברומאים אי אז לפני אלפיים שנה, ומראה לנו כיצד עבדה ההתנהלות הכלכלית של העם היהודי עם השנים - ביחד עם התפתחות המסורת הדמוקרטית הענפה שלו, דבר אשר לפי כץ חיוני לקיום כלכלה מצליחה ומשגשגת.

בעוד הפרקים הראשונים של הספר סיפוריים באופיים, כאן נגמר החלק של ההיסטוריה בספר. הפרקים הראשונים מגוללים את ההסתמכות הכלכלית של העם היהודי על תרומות ונדבות, וגביית מיסי חבר בקהילות בהם חיו בגולה.

עם ההגעה לשלב העלייה הראשונה ארצה, הספר משנה כיוון. לא רק הספר משנה כיוון, אלא גם האופי הלאומי של מדינת ישראל - שהוקמה בידי מפא''י. כץ מראה לנו את המדיניות שנקטה מפלגת הפועלים שהייתה אז בשלטון - מדיניות שהשפיעה עמוקות על עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, ונבעה בעיקר מאשליות השליטה השונות של מפא''י (דבר אליו נחזור אחר כך, מבטיח).

כץ מציג לנו את המדיניות שהנהיגה מפא''י בשנים הראשונות להקמת המדינה - ומראה לנו כיצד היא השפיעה על המשך עתידה הכלכלי של מדינת ישראל. על פי כץ, המדיניות הכלכלית שהנהיגה מפא''י בין השנים 1948 עד 1977 (עם בוא המהפך הפוליטי) ביחד עם אוטופיית הקיבוצים הייתה הרסנית למדינת ישראל. כץ מראה לנו כי אשליית השליטה של מפא''י, כי היא מסוגלת ליישם כלכלה מתוכננת ולהגיע למשק משגשג ומצליח כשלה, הובילה לירידת מעמדה של ישראל בשוק הבינ''ל, וחסמה כל שבב של יזמות שהיה בשנים הראשונות של המדינה - דבר שגרם להפסד הון אנושי והון פיננסי למדינה.

כץ מראה לנו כי השינוי במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל - למרות הדעה הרווחת (והשגויה) בציבור - אינו התרחש בשנת 1977, עם ירידתה של מפא''י מן השלטון והחלפתה בידי מפלגת הליכוד. כץ טוען כי למרות הניסיונות הטובים של שרי האוצר בממשלות בגין ושמיר (ובמיוחד שמחה ארליך מהחלק הליברלי בליכוד, שר האוצר הראשון של בגין), הרפורמות שהם קידמו נמנעו לטובת מדיניות ''חברתית'' של ראשי הליכוד.

אך לעומת המדיניות החברתית והמונעת-ליברליזם של ממשלות הליכוד, בשנת 1985 התרחש המהפך האמיתי. בשנת 1984 כוננה לראשונה - וממש לא בפעם האחרונה - ממשלת הרוטציה בישראל, ושתי חברות הקואליציה היו מפלגת העבודה ומפלגת הליכוד. עקב האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה, פנה ראש הממשלה דאז פרס לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן בבקשת סיוע כלכלית; רייגן הסכים, אך בתנאי לסיוע זה, כפה על ישראל את ''תוכנית הייצוב הכלכלית''. אליבא דכץ, ואליבא דהרבה אנשים אחרים (כולל עבדכם הנאמן), תוכנית הייצוב היתה הדבר שהציל את המשק הישראלי מקריסה מוחלטת.

תוכנית הייצוב פתחה את ישראל לעולם, הורידה מכסים, פעלה למען שוק חופשי, הפריטה חברות ממשלתיות וציבוריות, קיצצה במגזר הציבורי, הגדילה את הייבוא וחתכה סובסידיות למגוון רחב של מקבליהן. תוכנית הייצוב הובילה את ישראל לשוק חופשי ופתוח לעולם, שהזניק את ישראל למשק כלכלי יעיל ומשגשג.

מכאן ואילך, מצבה של ישראל נשאר בערך אותה דבר - שר ליברל שמנסה ליצור מהפכה (כץ מציין את נתניהו כאחד היחידים שהצליח בכך, אך גרר עליו מחאה אזרחית נרחבת), מתקפל, וישראל נשארת באותו דפוס הסתדרותי ומפא''יניקי, כשמעת לעת פורצת מחאה כזאת או אחרת. לכן אני לא רואה צורך לתאר את פרקי הסיום, אך כן אעבור לנקודה שמבחינתי הכי חשובה בספר: אשליות השליטה של הדרג המדיני בישראל בכל הנוגע לעיצוב המשק.

שתי האשליות המרכזיות שמציג כץ בספרו הן שתי האשליות אשר משפיעות על המשק הישראלי יותר מכל.

האשליה הראשונה היא אשליית עץ הכסף; על פי כץ, אזרחי ולעיתים שרי וחברי כנסת ישראל שוגים באשליה שהתקציב בלתי מוגבל, וכי החיסכון בכספי ציבור הוא רק כי לפוליטיקאים ''לא אכפת'' וכי הם ''רוצים לדאוג רק לעצמם''. אז זהו, שלא - הכסף מגיע מכספם של משלמי המיסים, ואינו מופיע יש מאין - טענה שמשום מה רוב אזרחי ישראל לא מבינים.

האשליה השנייה שמציג כץ, וכנראה המרכזית ביותר הינה אשליית השליטה; מתווי המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל (בין אם פקידים או נבחרי ציבורי כאלה ואחרים) לוקים באשליה חריפה שהם יכולים לגרום למדיניות של כלכלה מתכוננת להוביל למדינה משגשגת וצומחת. הדבר נעוץ במקימים של מדינת ישראל - בהם מפא''י הסוציאליסטית ומנהיגיה. על פי כץ, כשישתחררו הציבור והדרג הפוליטי מהאשליות שלהם, תוכל מדינת ישראל להפוך למדינה משגשגת ומצליחה באמת.

אם אנסה לסכם - ספרים על הכלכלה הישראלית נכתבו, ועוד רבים ייכתבו בעתיד. אך אני בספק אם נראה עד היום ספר קולח ונהיר לקהל הרחב על יסודות הכלכלה הישראלית ועל עתידה הלוט בערפל כמו ספרו של אורי כץ ''כסף כחול לבן''. ספר נהדר שמומלץ בחום לכל אדם שעתידה של הכלכלה הישראלית (ואיתה מדינת ישראל עצמה) חשובה לו.