בשנת 1961, הוציא הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו את ספרו - ''תולדות השיגעון בעידן התבונה'' - וחולל מהפכה של ממש ביחס של החברה למתמודדי הנפש (ה''משוגעים'' שבתוכה) באמצעות סקירת דרכי הטיפול הפסיכיאטרי לאורך השנים, מן המאה העשירית ועד המאה ה-19. פוקו חולל עוד מהפכות רבות, כגון זו הפוסט-מודרנית, אך המהפכה הראשונה - ואחת החשובות ביותר שחולל, היא המהפכה של היחס למתמודדי הנפש החיים בינינו.
שם הספר: נפשי בשאלתי: הלכות בריאות הנפש
שם הסופרת: יונתן רוזנצוויג ושמואל הריס שם ההוצאה: מגיד
מספר עמודים: 518 מחיר: 118 ש"ח
בשנת 2022, נראה כי הרב יונתן רוזנצוויג וד''ר שמואל הריס שואפים לבצע מהפכה דומה באמצעות ספרם החדש ''נפשי בשאלתי - הלכות בריאות הנפש''. רוזנצוויג והריס כתבו ספר מהפכני, שלראשונה מופיע בז'אנר הכתיבה הדתית - היחס בין הלכה והפרעות נפשיות שונות.
בשנים האחרונות, אנו עדים לתהליך מבורך של ''נירמול'' (מילה קצת בעייתית בהקשר של הפרעות נפשיות, אך נראה כי אין מילה אחרת לתיאור המצב) ההפרעות הנפשיות - דבר נפוץ בכל חלקי החברה, ללא הבדל, מין או דת או השתייכות חברתית. תהליך ה''נירמול'' כולל את קבלת מתמודדי הנפש והכלתם בחברה, תוך הבנה כי חולי הנפש שווה ערך בחומרתו לחולי הגוף, ולעיתים אף יותר.
אל התהליך הזה מוסיפים רוזנצוויג והריס את ספרם הכה-חשוב. הרב יונתן רוזנצוויג הוא רב קהילה בבית שמש, וראש ארגון ''מעגלי נפש'' להתמודדות ההלכה עם תחומי בריאות הנפש. ד''ר שמואל הריס הוא פסיכיאטר בכיר, ששימש כראש השירות הפסיכיאטרי בבית החולה הדסה הר הצופים, וכיום עומד בראש מכון ''דביר'' שמשרת את קהילת מתמודדי הנפש דוברי האנגלית בארץ.
קשה להפריז בחשיבותו של הספר שכתבו הריס ורוזנצוויג, מכיוון שעד כה, מתמודדי נפש מתוך המגזר הדתי-מאמין, נותרו ללא מענה הלכתי הולם לבעיותיהם. למשל - האם אישה שמתמודדת עם מחלת האנורקסיה מחויבת לצום ביום כיפור? האם מותר לבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו, כאשר היא נחשבת שוטה לפי ההלכה, והאם מדובר בהפרה של הכתובה? ומה הדין בנוגע לחולה נפש אשר חובה להביאו לכדי טיפול באמצע השבת?
הספר נפתח בדיון מרתק שבודק מה הוא למעשה מעמדו של מתמודד הנפש בהלכה - האם נחשב כ''שוטה'' (מושג תלמודי) אשר מקבל פטור מכל המצוות נוכח מצבו השכלי? רוזנצוויג והריס בוחנים את מעמדו של מתמודד הנפש בתורה ובגמרא, ומשם גוזרים את מחויבותו לקיום מצוות.
לאחר פרק העיון במעמד ''השוטה'', ממשיכים הריס ורוזנצוויג לפסיקת ההלכות. כמובן אין זה המקום להביא את כל ההלכות הנפסקות שם, אך הן במגוון אדיר - בין הלכות שבת ויום טוב, הלכות יום כיפור, הלכות תפילה, ופסיקות מרחיקות לכת בכל הנוגע למשפחה ולחיי הזוגיות בין בני זוג שאחד מהם או שניהם מתמודדים עם הפרעה נפשית.
למרות זאת, אציין הלכה שחיממה את ליבי ואני מקווה שגם את ליבכם: בהלכות תפילה, מציינים רוזנצוויג והריס שאדם הלוקה בדיכאון קליני/מז'ורי, למרות שאינו רואה סיבה לחייו, ימשיך לברך את ברכת ''מודה אני'' כל בוקר, מתוך תקווה כי ימצא סיבה לחייו ויבריא.
מדובר בספר עיון הלכתי כבד, על זה אין עוררין. מתוך ארבע מאות עמודי הספר, ברובם יש שורה של פסיקת ההלכה בנושא הרלוונטי, ועוד עמוד שלם של מקורות וביסוסים איך הגיעו הכותבים לפסיקה הנ''ל.
אין מדובר בספר עיון קל, או בספר עיון נקודה. מדובר בספר ראשון מסוגו שנועד להקל את חייהם של מתמודדי הנפש הדתיים, ועל כך תבוא הברכה על ראשם של רוזנצוויג והריס, שכמו שכתבו בכריכה האחורית של הספר, שתקוותם שספר זה יעזור למתמודדי הנפש להתגבר על מחלתם, ולהתקרב באמונה לה', ועל כך כולנו מתפללים. ''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חולֵי עַמֶּךָ'' (מתוך תפילת 'אבינו מלכנו').
*הערת המערכת: הספר התקבל לביקורת מהוצאת מגיד