top of page
תמונת הסופר/תדן וינקלר

התנגשות הציביליזציות: האם הנטינגטון חזה את הסדר העולמי החדש?

בספרו "התנגשות הציביליזציות", שיצא לאור בשנת 1996, הציע פרופ' סמואל הנטינגטון המנוח, שעמד בראש בית הספר ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, פרדיגמה חדשה לחלוקה המדינית של העולם לאחר המלחמה הקרה - ציביליזציות, המורכבות ממדינה אחת או מכמה מדינות (שלרוב במרכזן עומדת מדינת ליבה), הקשורות בקשר תרבותי-דתי. במקום מזרח מול מערב, וקומוניזם מול קפיטליזם - ציביליזציות מול ציביליזציות.

התנגשות הציביליזציות = ביקורת
שם הספר: התנגשות הציביליזציות
שם הסופר: סמואל הנטינגטון שם ההוצאה: מרכז שלם
מספר עמודים: 512 מחיר: 99 ש"ח

הציביליזציות, לפי הנטינגטון, הן: הציביליזציה המערבית ובראשה ארצות הברית, הציביליזציה האורתודוקסית בראשות רוסיה, הציביליזציה ההינדית בראשות הודו, הציביליזציה הסינית בראשות הרפובליקה העממית של סין, הציביליזציה היפנית בראשות יפן, והציביליזציה הלטינו-אמריקנית, האסלאמית, האפריקנית והבודהיסטית חסרות מדינות הליבה (המדינה המרכזית בציביליזציה).


הנטינגטון גם מציע שלושה חוקים על מנת לשמור על השלום בעולם הנחלק לחלוקה של ציביליזציות:


1) חוק ההימנעות: על מדינות הליבה "להתנזר" מהתערבות בסכסוכים של ציביליזציות אחרות.


2) חוק התיווך המשותף: הנטינגטון טוען כי במלחמת קו השבר, שבהן קבוצות המשויכות לציביליזציות שונות (כמו במלחמת יוגוסלביה אותה הוא סוקר בהרחבה) נלחמות זו בזו, על מדינות הליבה של הציביליזציות המעורבות בסכסוך לנהל משא ומתן כדי לבלום או לעצור את מלחמת הקו השבר, בטרם תתפתח למלחמה גדולה יותר.


3) חוק המאפיינים המשותפים: על עמים וציביליזציות לנסות לחפש את המשותף להם עם ציביליזציות אחרות.

היו לי מספר הסתייגויות מטיעוניו של הנטינגטון.


ראשית, אני חושב שחוק ההימנעות לא לוקח בחשבון הבדלים בעוצמה בין מדינות הליבה השונות. ייתכן שדווקא הנכונות של מדינת ליבה של ציביליזציה א' להתערב בסכסוך בציביליזציה ב', תהווה הרתעה ותצמצם את התמריץ ההתחלתי לפתוח במתקפה בתוך ציביליזציות.

שנית, הנטינגטון עצמו לא מתכחש לכך שייתכנו סכסוכים בתוך הציביליזציות, ולכן נשאלת השאלה האם מדובר בפרדיגמה שיכולה להחליף את פרדיגמת המזרח כנגד מערב, כפי שהוא מתיימר לעשות.


שלישית, אני סבור שההכרזה על "ציביליזציה אסלאמית" הינה שגויה, שכן כפי שנראה היום בבירור - לשני זרמיו העיקריים של האסלאם - השיעה והסונה, יש מדינות ליבה נפרדות (איראן לשיעה, ערב הסעודית לסונה).


ספרו של הנטינגטון מרתק, וגדוש בניתוחים מעניינים של היחסים הבינלאומיים בעולם, הרלוונטיים גם לימינו. אני בהחלט ממליץ לקרוא אותו.

Comments


bottom of page