סיפורה של הפוליטיקה הישראלית: עמית סגל פשוט יודע את העבודה שלו

עמית סגל פשוט יודע את העבודה שלו, וגם שונאיו צריכים להודות בכך: הוא כותב בצורה טובה וקלילה והוא אינטליגנט. ספרו המצליח במיוחד, "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית" רק מוכיח את זה.

שם הספר: סיפורה של הפוליטיקה הישראלית

שם הסופר: עמית סגל שם ההוצאה: עצמית

מספר עמודים: 280 מחיר: 99 ש"ח

הרעיון סביבו אמור להיות ספרו של סגל, הוא סקירה על כל ראשי הממשלה של ישראל. הרעיון הזה הוא גם היתרון המרכזי והחסרון המרכזי ביותר בספרו של סגל. בגלל הרעיון הזה, הספר נמנע מהעמקה מיוחדת בנושא או באיש מסוים. מהסיבה הזו, הספר לא חידש לי הרבה דברים מהותיים. אבל זה גם היתרון הכי גדול של הספר, הוא פשוט קליל ולא משעממם. הוא לא חופר לעומקו של דמות או נושא מסוים, אלא לוקח טעימה קטנה מהרבה נושאים. בכך הוא מייצר ספר עיוני לחלוטין (בשונה מביוגרפיות למשל, שאם כותבים אותן נכון, יש להן עלילה של ממש), אבל אחד שפשוט כיף לקרוא.

הרעיון הזה יוצר ספר לא מעמיק, אבל זה לא חייב להיות דבר רע. העובדה שהוא לא מתעכב לדיון של מאות עמודים על דמות מסוימת או אירוע מסוים. להפך, זה מה שהופך את הספר הזה לכל-כך כייפי וקליל לקריאה.

רואים שסגל הוא פריק של פוליטיקה, בעיקר בזכות כמויות ענקיות של "עובדות לא חשובות" על הפוליטיקה הישראלית. למשל הפעם ההיא שאהוד ברק כמעט חוסל במהלך ועידת קמפ דייוויד, על ידי שקית בוטנים. בוטן ערמומי קטן כמעט וגרם לו למות מחנק. ברק ניצל כאשר אחד מעוזריו ביצע עליו את תרגיל ההיימליך המפורסם.

עם הסיפור הזה למשל, מסיים סגל את הפרק "שקט ולא רפש", שמשבח את המנהיגות הפוליטית השקטה והאפורה של לוי אשכול ויצחק שמיר: כשישים חברי כנסת, ביחד עם שורת עיתונאים וניצולי שואה המריאה לקרקרוב ונתקעה בפקק אנושי בעלייה למטוס חזרה לישראל, בגלל טעות של אחת הדיילות. שורה של "ביצועיסטים", פוליטיקאים עם תדמית של בולדוזרים, לא הצליחו לפתור את הבעיה הזו. היא נפתרה דווקא על ידי חבר הכנסת "הנחמד", מי שמכהן כיום כנשיא המדינה, יצחק הרצוג. בנחמדות שלו הוא גרם לכל הנוסעים להתיישב במקומות שלהם, ובכך שחרר את את הפקק האנושי של הפוליטקאים.

נכון, לא מדובר בעובדות שישנו את ההסתכלות שלכם על העולם, אבל הן בהחלט תורמות לספר, והן עושות את הספר הזה למהנה מאוד.

אבל הספר הוא לא רק מאגר של עובדות נחמדות כאלו. הספר הוא גם אוסף של ניתוחים פוליטים מעולים. כשסגל מתיימר לסקור מהלך פוליטי משפיע שקשור לכל ראש ממשלה, הוא למעשה מנתח את המציאות הפוליטית הישראלית, והוא עושה את זה בצורה לא פחות ממצוינת.

סגל למשל מראה כיצד ההחלטה של בן גוריון לאמץ את השיטה השיטה הפרלמנטרית, אבל לוותר על מחוזות הבחירה וליצור שיטה בעייתית, הובילה לשיטה חדשה, של בחירה ישירה. אותה שיטה שצמצמה משמעותית את כמות המנדטים של המפלגות הגדולות, ועם החזרה לשיטה הרגילה, המפלגות הגדולות לא חזרו לכוחן המקורי. כל זה גרם לתוצאות מהן אנחנו סובלים עד היום.

וככה מתקדם לו סגל, עם כתיבה מעולה, עם בקיאות בהיסטוריה הפוליטית של ישראל (גם אם לא בהיסטוריה הכי הכי מהותית) ועם סיפורים משעשעים מההיסטוריה של מדינת ישראל, שממחישים את התרבות הפוליטית שלנו. סגל בעיקר מוכיח, שהוא פשוט יודע את העבודה שלו.