רב המכר של מייקל מרשל הוא אחד מרומני המתח הטובים שקראתי בזמן האחרון. הוא גאוני, מפחיד וגורם לקורא להכנס לקונפליקטים פנימיים רבים. אשתדל שלא לספיילר.
שם הספר: אנשי הקש שם הסופר: מייקל מרשל
שם ההוצאה: הינשוף מספר עמודים: 398
סיפורנו נפתח בעיירה בפנסילבניה בשם פלמרסטון, המתוארת כמקום קטן, נידח ושליו מאוד. כבר בטרום הפרק הראשון הסופר שובר את המוסכמה "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה בשלישית" על ידי זה שהאקדח של מרשל ממש לא מחכה לשלישית בשביל להעיר את דופק הקוראים כבר בעמודים הראשונים. אני חייב להגיד שזה בין הדברים שגרמו לי להמשיך לקרוא את הספר.
העלילה מתחילה
בתחילת הפרק הראשון אנחנו נחשפים לוורד הופקינס, אחת משתי הדמויות הראשיות של הסיפור, אשר נחשף אלינו בדיוק בהלוויית הוריו. כבר בפרק הראשון מרשל גורם לנשימת הקורא להיעתק. אנחנו יכולים להבין שמצפה לנו עולם שלם של איכות ספרותית שהיא אתגר אינטלקטואלי מצד אחד ועוצרת נשימה מצד שני. המסע של הקורא לאורך מספר קווי העלילה של וורד הופקינס המתאבל, ג'ון זאנדט החוקר הבכיר, שרה בקר המסכנה ושאר האנשים המתלווים אליהם, ברצון או בעל כורכם, מכריח אותנו להישאר מרוכזים ולחבר בין קווי העלילה ממש כאילו אנחנו סורגים את הסיפור.
בעיניי, הגדולה של סופר היא לגרום לקורא להרגיש כאילו הוא בתוך הסיפור. מרשל עונה על זה בענק: לאורך כל "אנשי הקש" הרגשתי כאילו אני חלק מהחקירה של זאנדט, חלק מהחיפושים של הופקינס וכלוא ביחד עם שרה בקר. כמעט שהיה קשה לקלוט את התפישה החדשנית שמרשל מציג לגבי האלימות האנושית. (קרדיט לתקציר הספר על התיאור) מרוב שהייתי שקוע בעלילה וחיכתי בקוצר רוח לפיתרון של 3 חידות אם לא יותר, באותו הזמן.
על המלחמה שבין המוסר לבין "הטובים"
כמעט כל מי שיקרא את "אנשי הקש" ימצא את עצמו בקונפליקט פנימי עם עצמו. זאנדט והופקינס, שני גיבורי הסיפור, מנהלים חצי חקירה וחצי מרדף לאחר "הרעים". כל זה קורה כשלאורך רוב הספר לא הם ולא הקורא יודעים מי הוא / היא / הם בכלל. לאורך המרדף החקירתי הזה הם מבצעים לא מעט פעולות שיכולות לגרום לקורא לתהות, האם המטרה מכשירה את האמצעים? האם מדובר פה באמת בסיפור של "טובים נגד הרעים"?
כמו שכבר נאמר מקודם, הספר מערער לחלוטין את תפישת הקורא לגבי האנושות, והאלימות שהיא מביאה איתה, ואפילו מגדיר מחדש את מהות הקיום של המין האנושי. כל זה מוגש בצורה כל כך מפתיעה, מקורית ומתעתעת, כך שרק להפנים מה קראת הרגע ייקח כמה ימים שבהם אולי הקורא יצליח להבין את כלל הדברים שמרשל העביר בו במשך 398 עמודי הספר.
הסוף של החלק הראשון או תחילת החלקים הבאים?
הפרק האחרון של "אנשי הקש" הוא אחד מפרקי הסיום הטובים שקראתי. כל כך הרבה טלטלות בפרק אחד, כל כך הרבה קווים שמתחברים, שאלות שנפתרות ו"MIND BLOW" אחד. כל עלילות המשנה והשאלות אשר ליוו את הקורא לאורך הסיפור מגיעות לנקודת מפנה אחת, שמשאירה את כולם פעורי פה. למרות שמרשל היה יכול לסיים את הסיפור באופן חד וחלק, הוא בחר בגאונותו הרבה, ליצור סוף שמחייב את הקורא להמשיך אל החלקים הבאים יחד עם הופקינס וזאנדט. ברגע שסיימתי לקרוא את החלק הראשון מיהרתי אל השני כמו ילד שסיים את המנה הראשונה ורוצה כל-כך את העיקרית העסיסית ולאחריה גם את הקינוח.
לסיכום, אני ממליץ באופן חד משמעי על יצירת המופת שנקראת "אנשי הקש" אשר קיבלה שבחים מפה ועד לפנסילבניה. מדובר במותחן גאוני, מפחיד, מסקרן, מרתק ומצמרר שגם אחד שלא מגדיר את עצמו כחובב ספרים יוכל לצלול אל תוך העלילה, ולמצוא את עצמו שקוע בעולמו של מרשל ולשאול את עצמו כל כך הרבה שאלות בדרך.
Comentarios